חגיגת שבעים, 16.2.2012

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

יום הולדת 70 – שבת שירה בבית כנסת אפקה, י"א שבט תשע"ב – 4.2.12

שבת שירה פרשת בשלח , שבט תשע"ב, בית הכנסת אפקה
אפרים לפיד חוגג שבעים ברוב עם הדרת מלך
עם החזן ישראל רנד ומקהלת "לשמוע אל הרינה"

שבת שירה
אפרים לשיבה

משהתקרב יום ההולדת של אפרים היה ברור לנו כי נחגוג בבית הכנסת כמו בר מצוה, כפי שאפרים אוהב מדי שנה בעלייה לתורה בשבת שירה.
זה הזמן והמקום לומר תודה לכל הציבור שמכבד אותנו כאן – המשפחה והידידים – ובמיוחד לפעילי בית הכנסת ישראל, שאול ובראשם צביקה החזן הנפלא, פעיל מסור לבית הכנסת ומיודענו משכבר הימים מימי הצבא והיחידה : יישר כח!.
אפרים הגיע בעזרת השם לגיל שיבה , בעינינו זה כבוד גדול. בניגוד ל"בן התשחורת" בן השיבה כבר אינו נער ויש לו אחריות הנובעת מכובד הגיל, אך כוחו , תודה לאל , במותניו.
מה נאחל לך אפרים ביום חגך, הבן יקיר לנו , עלם חמודות : בריאות, בריאות והשאר יבוא מאליו.
בעלי היקר, אבא נפלא לילדינו וסבא מסור לנכדותינו , יש לך חלומות פשוטים וממש לא יומרניים.
נפלל שהקב"ה יגשימם ותראה את משפחתך צומחת מסביבך כשתילי זיתים.
לא המקום לספר כאן על העבר המפואר , אותו כבר תאר בפניכם יאיר . רק נציין כי בנוסף להצלחות ולתארים אפרים הוא איש ציבור במלוא מובן המילה. תמיד יענה לבקשה של פלוני ועצות באמתחתו לכל אלמוני. הוא בחזקת "מאמן אישי" עוד לפני שהמציאו את המושג. כמגשר מדופלם עשה רבות. כפעיל למען הציבור הוא מקדיש ממרצו ומזמנו ליותר מארגון אחד.
אפרים, תמשיך לקום כל בוקר לעבודת הבורא ולפעול כמנהגך למען העם , הארץ ויושביה וכולנו נתברך באישיותך, תושייתך ומעשיך.
עד מאה ועשרים. כה לחי!!
דרורה
י"א שבט תשע"ב, שבת שירה

אפרים היקר!
ברכות רבות ליום הולדתך!
אמרו חז"ל: "שמו של אדם-מהותו".
אתה ,אפרים, נושא שם פרטי ושם משפחה בעלי משמעות מיוחדת.
בספר בראשית מ"ח/כ נאמר "ויברכם ביום ההוא לאמור בך יברך ישראל לאמור ישימך אלוהים
כאפרים וכמנשה".
לאפרים ניתנת הברכה בהא הידיעה, בה אנו מברכים את בנינו ועמה אנו צועדים בהיסטוריה
היהודית.
אפרים , אתה העשרת את עולמם של הסובבים אותך בידע, בקשרים ובאהבת האדם.
אתה הפרית את הסובבים אותך באישיותך המיוחדת ובתפקידך המרובים , בעיקר בתפקידך הרם
כדובר צה"ל. בתפקיד זה נשאת על גבך אחריות עצומה, לייצג את עמנו כלפי פנים ובעיקר כלפי חוץ,
וזאת עשית עם הרבה אחריות אישית ולאומית.
שם משפחתך 'לפיד'. אתה הלפיד לפני המחנה, המאיר את הסביבה הקרובה והרחוקה,
ומחמם את הסובבים. אתה מצליח להביא את שם מדינת ישראל לאוזני רבים, שאינם מבני עמינו
והרי יש כאן קידוש ה'.
הר' מקוצק בדבריו המעניינים כתב: "על יד קטר חם גם קרונות קרים יתחממו".
הרשה לי לכנות אותך בשם 'שגרירות ישראל של איש אחד' המצליח להביא לידי רבים מי אנחנו, מה
כוחנו ובעיקר מה ייחודנו.
באירוע האחרון בו הופענו בפני בני הנוער באשקלון ביום 'הקדיש הכללי', ראיתי ושמעתי כיצד דבריך
מתקבלים אצל בני הנוער. הם שתו בצמא את אמרותיך.
אפרים , המשך להפרות  את סובביך, ולשמש ללפיד לעמך.
בהוקרה, מרים דוד.
בשם מתפללי בית הכנסת אפקה.

ברכה לאפרים לפיד – בית הכנסת אפקה – שבת שירה י"א שבט תשע"ב – 4.2.12

את ההגדרה הטובה ביותר מי הוא, נותן אפרים בעצמו, כפי שמצאתי באחד מאתרי האינטרנט שעוסקים בקהילה הליטאית:
"להיות בן של ליטוואקים זה לגדול באווירה של יידיש ועברית. לשמוע שרידים של סה סה סה בשפה, אבל להקפיד על עברית  רהוטה. לשמוע על 2 גמנסיות בלבד – ריאלית עברית ושל שואבה בקובנה. להוקיר את ישיבת פוניבאז', סלבודקה וטלץ. להפנים שהיו שם מתנגדים לעומת החסידים בפולין. לאכול בשבת צימעס ובלינצ'עס. חלושעס זה להתעלף, ישיבה בוחער זה בחור ישיבה. לשמוע את ברכת המוציא ולהכיר היטב את הברכות והתפילות".
לתוך אווירה כזו נולד אפרים. הוא אמנם נולד בישראל, אך לדמו של זה שרק עתה נולד, נמהל גם האופי הליטאי.
כאמור, שורשיו של אפרים הם בעיר מז'ייק בליטא. אביו, צבי ליפניצקי, פעיל במכבי ובמשרד הארצישראלי של הסוכנות, והאם, מתיה רודנר, מן הפעילים בקהילה היהודית בעיר. אולם האש הציונית יקדה בהם, ובשנת 1933 הריחו כבר את ריח הסכנה המתקרבת ועלו ארצה.
כאן, בשנת 1942, נולד אפרים ליפניצקי.
אפרים התחנך בעיר תל אביב וכבר אז, כנראה, זיהה את מה שבאמת חשוב והחליט ללמוד במגמת מזרחנות בתיכון עירוני ד'. גם החיידק הציבורי/פוליטי כנראה היה כבר טמון בו והוא היה יו"ר מועצת התלמידים הראשון בתל אביב, מה שהיה קרוי אז "ראש עיר הנוער".
בהגיע מועד גיוסו הצטרף לעתודה האקדמאית והחל את לימודי התואר הראשון בהסטוריה של המזרח התיכון ושפה וספרות ערבית. הוא בעל תואר שני במדע המדינה מאוניברסיטת חיפה ותעודת הוראה מאוניברסיטת תל אביב.
בגיל 23 שינה אפרים את שם משפחתו ללפיד,  מושג הפוך לחלוטין לעיסוקו של אפרים בשנים הבאות – שירות בחיל המודיעין. ואולי רצה אפרים לממש על עצמו את הפסוק מספר ישעיהו ס"ב: "למען ציון לא אחשה וישועתה כלפיד תבער" .
קרוב ל 20 שנה שירת אפרים בחיל המודיעין, בתפקידי פיקוד , מטה והדרכה ביחידת 8200, שימש ראש מחלקת איסוף, חניך ומדריך במכללה לביטחון לאומי.
בשנת 1984 התמנה לתפקיד דובר צה"ל והועלה לדרגת תת אלוף. תפקיד זה מילא תחת פיקודם של הרמטכלים משה לוי ודן שומרון ז"ל (יושב כאן עמנו אחיו של משה, ברוך יבדל לחיים ארוכים).
בתקופת כהונתו פרצה האינתיפאדה הראשונה, בדצמבר 1987 מה שחייב הערכות חדשה ושינויים מפליגים בעבודת הדוברות של צה"ל.
ב 1989 מונה לתפקיד מפקד גלי צה"ל, וכיהן בתפקיד זה בתקופת מלחמת המפרץ בה אוחדו השידורים בין גלי צהל וקול ישראל.
שני תפקידים אלה, דובר צה"ל ומפקד גלי צה"ל היו, בעיני, תמצית תפיסתו של אפרים: למצוא פשרה בין הצורך לחשוף, לגלות, להאיר, לבין הצורך בשמירה על הבטחון, צנזורה ועוד. אפרים מצא את שביל הזהב בין שתי תפיסות אלה, מה שגרם לו לא פעם לחילוקי דעות עם  מפקדיו ועם פקודיו. אני אחד מהם, דרך אגב….
בשנת 1992 סיים את שירותו הפעיל בצה"ל והמשיך בשורה של תפקידים במיגזר הציבורי: מנכ"ל יפעת, סוכנות ידיעות הגדולה בארץ, יועץ תקשורת לשר החינוך המנוח זבולון המר, מנכ"ל אולפן עקיבא, שבו פעל מרכז ללימודי שפה ותרבות עברית וערבית ועל פעילות זו זכה בשנת 1998 בפרס "אונסקו" לסובלנות.
בשנים 2000 – 2006 היה אפרים דובר הסוכנות היהודית ומנהל יחידת ההסברה, לאחר מכן מנהל אזור ישאל האחראי לקשרי הציבור של הסוכנות בישראל.
כיום עוסק אפרים בהוראה בהרצאות ובמחקר בארץ ובעולם. הוא חבר הנהלת המרכז למורשת המודיעין בגלילות במסגרתו ערך עם חברו עמוס גלבוע ספר מקיף בעברית ובאנגלית על המודיעין הישראלי. בשנת 2008 נבחר לחבר הנהלת "צוות" ,ארגון גימלאי צהל שם הוא יו"ר ועדת הסברה וקשרי ציבור.
לצד תפקידיו אלה אפרים מלמד זה 11 שנים במח' לתקשורת באוניברסיטת בר אילן.
בשנת 2011 קיבל את אות יקיר האיגוד הישראלי ליח"צ ודוברות על תפקידיו בעולם התקשורת והדוברות.
אפרים, בעיני, הוא ארכיון מהלך. בעל זיכרון פנומנאלי ואם מישהו מתקשה לזכור פרט כלשהו בהסטוריה של לא חשוב על מה – מוזמן לגשת לאפרים אחרי האירוע. ואחרי הקידוש רבא.
גם על כושר הניתוח שלו, הבטחוני, הצבאי והמדיני יכולים להעיד עשרות ומאות מקבלי החלטות.
זה אפרים. החבר, הקולגה, אחד מעמודיו של בית הכנסת.
ואי אפשר שלא לברך את האנשים שאיתו: את דרורה, האישה שלצידו לאורך כל השנים, את הבן ארז, את הבנות זוהר ועופרה וכמובן את שלש הנשים החשובות ביותר:  הנכדות להב ,נועם ואופק.
ולך אפרים, שנמשיך להנות מפירותיך ולשמוע את קולך ברבים, ככתוב בספר איוב מ"א – "מפיו לפידים יהלכו".
יאיר עמיקם