מחקר ראשון מסוגו של מח' היסטוריה: הצבא והתקשורת במלחמת לבנון השנייה ובמבצע "עופרת יצוקה"

מחלקת היסטוריה בצה"ל ידועה בנסיון רב השנים שיש לה בחקר הקרבות, בין אם זה מבצע בודד או מלחמות ישראל. המחקר מקיף את הדרג הלוחם, אך בהחלט כולל גם את דרגי הפיקוד והמטכ"ל. בחיל האויר והים יש גופי היסטוריה העוסקים בחקר הקרבות בזרועות. רוב החוקרים הם אנשי צבא המסתמכים על פקודות המבצע, חומר כתוב, הקלטות של רשתות הקשר, עדויות של לוחמים, מפקדים ומתכננים ועוד.

לראשונה מכהן עתה בתפקיד רמ"ח היסטוריה בצה"ל היסטוריון צבאי מהאקדמיה, פרופ' אלון קדיש מהאוניברסיטה העברית. הוא יזם מחקר יוצא דופן על יחסי הצבא והתקשורת במלחמת לבנון השנייה ובמבצע "עופרת יצוקה". צבאות העולם ובהם צה"ל נאלצים להקדיש יותר ויותר תשומת לב ומשאבים לטיפול ביחסיהם עם התקשורת המקומית והעולמית כנגזר מאופי הלחימה, בלב אוכלוסייה אזרחית ולא שדה הקרב המוכר מהעבר של טנקים, ארטילריה הנדסה וחי"ר. כאן, בלב האזרחים, רובם עוינים באופן מוחלט לפעילות כוחותינו ישנם בתי ספר, מסגדים, מחנות פליטים, מרכזי אונר"א ומתקנים נוספים המשמשים מגן אנושי, כוחותינו פוגעים לעתים באנשים שאינם יעד הלחימה, הסיפורים האנושיים הקטנים הללו הופכים את הקרב ואת המערכה ליעד של ניגוח בינלאומי ומשפיע על המשך הלחימה ועל תוצאותיה לעתים יותר מהאש הנורית בשטח. את ההתרחשות בשטח מלווה תקשורת מהצד הישראלי, מהצד הערבי ומהתקשורת הבינלאומית. דובר צה"ל, המופקד על הקשר עם אנשי התקשורת בארץ ובעולם, נדרש ליזום מדיניות נבונה של סיוע לתקשורת ע"י אספקת מידע אמין, זמין והולם ומאידך לעמוד בנחישות ובאמינות מול שטף של מידע מגמתי, למשל מצד חזבאללה או חמאס, שנועד לזרוע דה-מורליזציה בציבור הישראלי ולהבליט את הדה-לגיטימציה של ישראל בעולם.

תא"ל מיל' אפרים לפיד, מי שהיה קצין מודיעין בכיר, דובר צה"ל ומפקד גלי צה"ל ערך מחקר מקיף על היחסים בין הצבא והתקשורת בשני אירועי הלחימה המשמעותיים של השנים האחרונות: מלחמת לבנון השנייה (2006) ומבצע "עופרת יצוקה" בעזה (2009). במחקר הוא בדק נושאים כמו דברור וסיקור נושא הנפגעים, כניסת כתבים לשטחי הלחימה, קצינים בכירים לשעבר כפרשנים, התקשורת החדשה (New Media), הסברה לעורף ועוד. הממצאים והמסקנות הוצגו בפורומים שונים של הצבא ועתה יהיו גם נחלת השיח הציבורי. המחקר הסתמך על ראיונות עם עשרות אנשים בצבא, בתקשורת ובציבור, על המסמכים  הספרים והמאמרים השונים שהתפרסמו בנושא. כאמור, מחקר ייחודי שאינו ועדת חקירה ואינו מסמך מסכם של חטיבת דובר צה"ל כי אם בחינת הנושא מזויות רבות ככל האפשר.

כמה נתונים להתרשמות מהיקף העבודה הדוברותית:

במלחמת לבנון השנייה –

476 שיחות רקע של קצינים בכירים עם עיתונאים

448 הודעות דובר צה"ל

300 כתבות יזומות של דו"צ באתרי האינטרנט

150 סרטי וידאו על פעילות מבצעית שצילמו צוותי דו"צ

במבצע עופרת יצוקה –

212 הודעות דובר צה"ל

1258 ראיונות של נציגי דו"צ בתקשורת הבינלאומית

ברור כי אלה ארועי לחימה שונים בהיקף, באורך הזמן במספר הנפגעים ובהרבה מאפיינים נוספים, אך היה חשוב לנתח את המרכיבים של יחסי הצבא והתקשורת בשנים האחרונות ולהבחין גם בלקחים שהופקו.

במחקר יש גם המלצות שהבולטות בהן:

  • להמשיך במדיניות של פתיחות מבוקרת לתקשורת, לא לאפשר כניסה מהירה של כתבים לאזור הלחימה בכל מחיר אלא לאחר שהתייצב המצב בשטח. צריך להיות מוכנים לספוג ביקורת על כך מהתקשורת. כדי לאזן את הביקורת הבינלאומית הצפויה באזורי לחימה במרחבי אוכלוסייה אזרחית עוינת חשוב לאפשר לכתבים, לרבות כתבי החוץ, להיכנס לשטח מוקדם ככל האפשר.
  • כתבי החוץ צריכים להיות בעדיפות גבוהה יותר גם ברגיעה, כשישראל נמצאת על סדר היום העולמי של "דיפלומטיה ציבורית" עם התגברות משקלן של מדינות האסלאם בארגונים בינלאומיים והעצמת שיקולי הדין הבינלאומי בפעילות העולמי.
  • ההסברה לעולם הערבי מחייבת יותר אישים ישראליים מוסמכים היודעים לפנות לקהל הערבי בשפתו מתוך הכרת אורח חשיבתו של הממסד ושל דעת הקהל שם.
  • יש לבחון מחדש את מדיניות השידורים החיים במלחמה. זו נקודת התורפה המרכזית בשמירה על בטחון המידע בלחימה.
  • מומלץ לעדכן באופן שוטף קבוצת מפקדים לשעבר שישמשו פרשנים ומסבירים לקהלים השונים בארץ ובעולם.

הצגת מחקר בפורום של חוקרי מח' היסטוריה 27.1.2011

 

שם המחקר:

יחסי צבא תקשורת במלחמת לבנון השנייה ובמבצע "עופרת יצוקה"

מאת תא"ל (במיל') אפרים לפיד

תשומת לב לשם המחקר – הוא לא רק בדיקת עבודת הדוברות אלא גם ראייה של "הצד השני" התקשורת.

מסגרת הזמן של הנושאים הנחקרים

מלחמת לבנון השנייה 12.7.2006 – 14.8.2006

מבצע "עופרת יצוקה" 27.12.2008 – 18.1.2009

הרציונל של המחקר

  • לבחון את מדיניות הדוברות של צה"ל ויישומה בהתאמה לאופי הלחימה ואופי התקשורת.
  • להכין מסמך תיעוד היסטורי ממצה לצרכי הפקת לקחים לעתיד, לא מסמך עמ"ט של דו"ץ.
  • לבחון שני מקרי בוחן סמוכים בזמן לצרכי השוואה של פעולת הדוברות, גישתה של התקשורת והסקת מסקנות

מאפייני המחקר

  • מחקר ראשון מסוגו במחקרים של מח' היסטוריה. (היה נסיון לצרף עיתונאי (אוריאל בן עמי) לעבודת הדובר תא"ל נחמן שי במלחמת המפרץ (1991) אולם המחקר לא פורסם).
  • לגבי מלחמת לבנון השנייה הוא מתפרסם אחרי חמישה מסמכי בדיקה (דו"ח ועדת השופט וינוגרד, דו"ח מבקר המדינה, דו"ח ועדת מועצת העיתונות בראשות השופטת דורנר, דו"ח לקחים מטכלי של צוות בראשות אל"מ (מיל') אלון גלרט ודו"ח מסכם של חטיבת דובר צה"ל).
  • מחקר היסטורי ולא מסמך מטה.
  • מחקר של איש אחד, דו"צ לשעבר, המכיר היטב את הזיקה והמתח בין התקשורת וצה"ל ומסקנות של איש אחד, לטוב ולרע.
  • מנקודת מבט של הצבא אל מול התקשורת ומנקודת מבט של התקשורת והזוית הציבוריתתקשורתית.
  • נערך בסמוך לארועי הלחימה, אך מתפרסם כמה שנים יותר מאוחר, כולל הערות של שני הדוברים.
  • הגרסה לפרסום – בלמ"ס, כדי לאפשר דיון ציבורי ולא רק פנימי.

המקורות

  • ארכיון צה"ל
  • לשכת דובר צה"ל וענפים ביחידה
  • ראיונות עם אנשי תקשורת וצבא
  • מעקב תקשורתי ובעיקר "העין השביעית"
  • מעקב אחר פובליציסטיקה בנושא
  • ספרים שפורסמו אחרי המלחמה (בעיקר ספריהם של דן חלוץ, גל הירש, עופר שלח ויואב לימור, עמוס הראל ואבי יששכרוף)
  • הערות של הדוברים מירי רגב ואבי בניהו בינואר 2011

זירת הלחימה

  • לחימה מול טרור ע"י חיל האויר וכוחות יבשה
  • חזית אזרחית שנפגעת ע"י ירי תלול מסלול
  • חזית בינלאומית פעילה מאד המשפיעה על אופי הלחימה, ממדיה ועיתוי הסיום

ממצאים עיקריים של המחקר

  • התקשורת שחקן חשוב בשדה הקרב המודרני ועל כן דו"צ גורם משפיע חיוני בנוהל הקרב ובניהול הקרב.

התקשורת, בעיקר באתרי האינטרנט, פועלת בזמן אמת ממש. רשתות חברתיות מפיצות מידע, לעתים לא מוסמך, הרבה לפני מידע רשמי ומאושר.

הארגונים הלא מדינתיים (חזבאללה או חמאס) מנצלים את המוסריות והאתיקה של צה"ל (שימוש בילדים כמגן אנושי, הסתתרות בבתי חולים, מסגדים, בתי ספר ) – גורם לקשיים גם בהיבט ההסברה.

במלחמה בעורף הישראלי יש סיקור תקשורתי נרחב הרבה יותר מאשר בשדה קרב סגור ומוגבל. כמעט ולא ניתן לסגור שטח –"הכל פתוח". לציבור האזרחי יש כלים דוברותיים משלו: רשויות מקומיות, ארגוני ההצלה – משטרה, מד"א, כב"א, זק"א, ארגוני מגזר שלישי.

מדיניות הדוברות בלבנון 2: פתיחות ("נשתף בכמה שיותר מידע, לא נסכן חיי אדם בשביל תמונה או כותרת").

האויב מעריך מאד את מקומה של ההסברה לציבור שלו, לעולם הגדול ולאויב (לישראל) ומשקיע לשם כך מאמץ רב. הוא משתמש בלומה פסיכולוגית, כולל שמועות זדוניות. ישראל, ודובר צה"ל בתוך זאת, נדרשת להגיב.

לחומר מודיעיני יש בעידן זה משקל הרבה יותר משמעותי להסברה. חיוני למצוא דרכים לניצול החומר בזמן אמת ולא רק לאחר זמן רב.

הדוברות היא מתודה מאד אישית, מבוססת מאד, יותר מבעלי תפקידים אחרים, על אישיותו של הדובר.

אישיותו של הרמטכ"ל וגישתו לתקשורת היא יסוד מוסד במדיניות הדוברותית, יותר מתחומים אחרים.

בעידן של מלחמה על הלגיטימציה של ישראל יש חשיבות גוברת לטיפול בכתבי חוץ.

הסברה יצוקה – "ישראל היום", 5.1.09