מחקר ראשון מסוגו של מח' היסטוריה: הצבא והתקשורת במלחמת לבנון השנייה ובמבצע "עופרת יצוקה"
16 בפברואר 2011 כתיבת תגובה
מחלקת היסטוריה בצה"ל ידועה בנסיון רב השנים שיש לה בחקר הקרבות, בין אם זה מבצע בודד או מלחמות ישראל. המחקר מקיף את הדרג הלוחם, אך בהחלט כולל גם את דרגי הפיקוד והמטכ"ל. בחיל האויר והים יש גופי היסטוריה העוסקים בחקר הקרבות בזרועות. רוב החוקרים הם אנשי צבא המסתמכים על פקודות המבצע, חומר כתוב, הקלטות של רשתות הקשר, עדויות של לוחמים, מפקדים ומתכננים ועוד.
לראשונה מכהן עתה בתפקיד רמ"ח היסטוריה בצה"ל היסטוריון צבאי מהאקדמיה, פרופ' אלון קדיש מהאוניברסיטה העברית. הוא יזם מחקר יוצא דופן על יחסי הצבא והתקשורת במלחמת לבנון השנייה ובמבצע "עופרת יצוקה". צבאות העולם ובהם צה"ל נאלצים להקדיש יותר ויותר תשומת לב ומשאבים לטיפול ביחסיהם עם התקשורת המקומית והעולמית כנגזר מאופי הלחימה, בלב אוכלוסייה אזרחית ולא שדה הקרב המוכר מהעבר של טנקים, ארטילריה הנדסה וחי"ר. כאן, בלב האזרחים, רובם עוינים באופן מוחלט לפעילות כוחותינו ישנם בתי ספר, מסגדים, מחנות פליטים, מרכזי אונר"א ומתקנים נוספים המשמשים מגן אנושי, כוחותינו פוגעים לעתים באנשים שאינם יעד הלחימה, הסיפורים האנושיים הקטנים הללו הופכים את הקרב ואת המערכה ליעד של ניגוח בינלאומי ומשפיע על המשך הלחימה ועל תוצאותיה לעתים יותר מהאש הנורית בשטח. את ההתרחשות בשטח מלווה תקשורת מהצד הישראלי, מהצד הערבי ומהתקשורת הבינלאומית. דובר צה"ל, המופקד על הקשר עם אנשי התקשורת בארץ ובעולם, נדרש ליזום מדיניות נבונה של סיוע לתקשורת ע"י אספקת מידע אמין, זמין והולם ומאידך לעמוד בנחישות ובאמינות מול שטף של מידע מגמתי, למשל מצד חזבאללה או חמאס, שנועד לזרוע דה-מורליזציה בציבור הישראלי ולהבליט את הדה-לגיטימציה של ישראל בעולם.
תא"ל מיל' אפרים לפיד, מי שהיה קצין מודיעין בכיר, דובר צה"ל ומפקד גלי צה"ל ערך מחקר מקיף על היחסים בין הצבא והתקשורת בשני אירועי הלחימה המשמעותיים של השנים האחרונות: מלחמת לבנון השנייה (2006) ומבצע "עופרת יצוקה" בעזה (2009). במחקר הוא בדק נושאים כמו דברור וסיקור נושא הנפגעים, כניסת כתבים לשטחי הלחימה, קצינים בכירים לשעבר כפרשנים, התקשורת החדשה (New Media), הסברה לעורף ועוד. הממצאים והמסקנות הוצגו בפורומים שונים של הצבא ועתה יהיו גם נחלת השיח הציבורי. המחקר הסתמך על ראיונות עם עשרות אנשים בצבא, בתקשורת ובציבור, על המסמכים הספרים והמאמרים השונים שהתפרסמו בנושא. כאמור, מחקר ייחודי שאינו ועדת חקירה ואינו מסמך מסכם של חטיבת דובר צה"ל כי אם בחינת הנושא מזויות רבות ככל האפשר.
כמה נתונים להתרשמות מהיקף העבודה הדוברותית:
במלחמת לבנון השנייה –
476 שיחות רקע של קצינים בכירים עם עיתונאים
448 הודעות דובר צה"ל
300 כתבות יזומות של דו"צ באתרי האינטרנט
150 סרטי וידאו על פעילות מבצעית שצילמו צוותי דו"צ
במבצע עופרת יצוקה –
212 הודעות דובר צה"ל
1258 ראיונות של נציגי דו"צ בתקשורת הבינלאומית
ברור כי אלה ארועי לחימה שונים בהיקף, באורך הזמן במספר הנפגעים ובהרבה מאפיינים נוספים, אך היה חשוב לנתח את המרכיבים של יחסי הצבא והתקשורת בשנים האחרונות ולהבחין גם בלקחים שהופקו.
במחקר יש גם המלצות שהבולטות בהן:
- להמשיך במדיניות של פתיחות מבוקרת לתקשורת, לא לאפשר כניסה מהירה של כתבים לאזור הלחימה בכל מחיר אלא לאחר שהתייצב המצב בשטח. צריך להיות מוכנים לספוג ביקורת על כך מהתקשורת. כדי לאזן את הביקורת הבינלאומית הצפויה באזורי לחימה במרחבי אוכלוסייה אזרחית עוינת חשוב לאפשר לכתבים, לרבות כתבי החוץ, להיכנס לשטח מוקדם ככל האפשר.
- כתבי החוץ צריכים להיות בעדיפות גבוהה יותר גם ברגיעה, כשישראל נמצאת על סדר היום העולמי של "דיפלומטיה ציבורית" עם התגברות משקלן של מדינות האסלאם בארגונים בינלאומיים והעצמת שיקולי הדין הבינלאומי בפעילות העולמי.
- ההסברה לעולם הערבי מחייבת יותר אישים ישראליים מוסמכים היודעים לפנות לקהל הערבי בשפתו מתוך הכרת אורח חשיבתו של הממסד ושל דעת הקהל שם.
- יש לבחון מחדש את מדיניות השידורים החיים במלחמה. זו נקודת התורפה המרכזית בשמירה על בטחון המידע בלחימה.
- מומלץ לעדכן באופן שוטף קבוצת מפקדים לשעבר שישמשו פרשנים ומסבירים לקהלים השונים בארץ ובעולם.
אפרים לפיד Ephraim Lapid 